האיש היה בעל מראה מרתיע, אפשר לומר אפילו מפחיד. שמעון פחימה, סבל ממחלה נדירה שכתוצאה ממנה התעוותו פניו באופן מפחיד בילדותו, ומאוחר יותר אף התעוור. שמעון היה נראה כאילו קיבל כוויה ענקית בפנים, כתוצאה מכך, פניו של שמעון הרתיעו רבים. אנשים מיהרו לסובב את ראשם לצדדים ולהסתלק במהירות שעה שנכנס למקום כלשהו.

ב-1981 נסע שמעון לרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א לביקור קצר שהתארך לכדי תקופה ממושכת. הרבי באותם שנים נהג להתפלל בימי החול בבית הכנסת הקטן בקומת הכניסה. מקומו של הרבי היה בספסל סמוך לדלת, ובמהלך התפילה כשישב ופניו כלפי הקהל, נהג באופן קבוע להתרכז בסידור ולכסות עם ידו את המצח.

המנהג היה קבוע וללא יוצא מן הכלל. בכל יום במהלך התפילה כשהרבי התיישב ופניו לקהל, השעין הרבי את ידו על מצחו כשהוא מתבונן בסידור. תנועה 'שולית' כביכול זו תפסה מקום חשוב אצל החסידים. אצל הרבי כל תנועה ואפילו הכי קטנה היא יקרה ומדויקת, הרבה פעמים היה אפשר לראות זאת במוחש.

באותם ימים הבחינו מספר חסידים בשינוי חריג. במהלך התפילות לא כיסה הרבי עם ידו את מצחו, פניו נשארו גלויים כלפי הקהל. תופעה שספק אם אי פעם חזרה על עצמה. הרבי שינה ממנהגו.

היה נראה כי הדבר קורה דווקא בתפילות בהם שמעון השתתף, לפני התפילה שמעון היה מגיע עם מלווה ונעמד מול הרבי ממש, יתכן בשביל שהרבי יראה אותו ויתפלל עליו. ואכן, לשאלת אחד החסידים הרבי אישר את ההשערה, בשביל אהבת ישראל, שינה הרבי ממנהגו הקבוע כדי שלא יראה למי שהוא מהקהל (שמעון עצמו היה הרי עיוור, כזכור), שהרבי לא מעוניין להביט בפניו של שמעון.

שאף אחד לא יחשוב ששמעון הוא 'מפחיד' או 'לא ראוי'. הרבי משנה את מנהגו הקבוע והעתיק. דבר אחד הוא החשוב. שאף יהודי לא יפגע. אהבת ישראל.

בית הכנסת הקטן ממוקם מימין למסדרון בקומת הכניסה, בעגה החסידית המקום נקרא 'הזאל [אולם] הקטן'. בית הכנסת הזה שימש את הקהל בשנים הראשונות לקניית הבנין, כאן עוד התפלל הרבי הקודם של חב"ד – חמיו של הרבי.

במקום זה התפלל הרבי מידי יום בשנים המוקדמות, כאשר המקום נהיה צר מלהכיל את כמות החסידים – התפילות עברו לבית הכנסת הגדול שבקומת המרתף. כיום המקום משמש אולם לימוד לתלמידי הישיבה, ומידי פעם נערכים בו התוועדויות חסידיות. מידי שנה בערב יום כיפור מתקבצים כאן תלמידי הישיבה, והרבי מברך אותם ב'ברכת הבנים' המסורתית.

כאן הכול התחיל. כאן הודיע הרבי רשמית כי הוא מקבל על עצמו את תפקיד הנהגת החסידות, והצהיר כי הדור שלנו הוא הדור שיוביל למהלך ההיסטורי לו מחכים היהודים כבר קרוב לאלפיים שנה – בדורנו תבוא הגאולה.